הרהורים של אמא לפני השינה - ״אמא, מה זה דב קוטב?״ טור שביעי בסדרה

כולם יודעים שבעוד שנים ספורות לא יהיו יותר דובי קוטב. אבל מה לגבי כל שאר בעלי החיים בעולם? מישהו מכם יכול לדמיין את עצמו מסביר לילד שלו שכל מה שמוצג בסרט מלך האריות אלה חיות שהיו פעם אבל אין אותן יותר?

מכירים את הקול הרדיופוני עם המבטא הבריטי המושלם שמלווה את כל סרטי הטבע של ה BBC? אני תמיד חשבתי שמי שעומד מאחורי הקול הזה הוא שחקן לשעבר שלא מצליח למצוא עבודה אחרת כי הוא כבר מזוהה מדי עם הז'אנר. אז לא, דיוויד אטנברואו הוא אדם יוצא דופן שהתחיל כחוקר טבע אי שם בתחילת המאה הקודמת. היום הוא בן 90 פלוס והוא מקדיש את חייו להסברה בנושא משבר האקלים ועל האופן שבו הוא משפיע על הטבע. מה שמטורף בסיפור שלו, זה שהוא ראה במו עיניו את השינויים שחלו במאה השנים האחרונות באזורים פראיים של העולם. והוא מספר בסרט דוקומנטרי על חייו את התהליך שהביא להבנה שלו שמה שהוא רואה זה עולם הולך ונעלם. הוא כבר שנים נלחם על מר גורלנו ועדיין לא איבד את התקווה שזה יפה ומפחיד גם יחד. https://www.youtube.com/watch?v=64R2MYUt394

אחת התגליות הגדולות של שנות העשרים לחיי הייתה צלילה. בחיים לא חשבתי שהדבר הזה ידבר אלי. כל הסרבול הזה והמשקל. דמיינתי את התחושה מתחת למים כמו בעצירת נשימה אחת ארוכה. כשהכרתי את עידו הוא עוד היה מדריך צלילה והוא הבהיר לי מההתחלה שאין מצב שאני לא באה איתו לצלול. כבר מהצלילה הראשונה הרגשתי את זה. זה לא היה משהו שלמדתי לאהוב. זו הייתה התאהבות ממבט ראשון, כמו התגלות.

העולם הזה שמתקיים מתחת למים, יש לו סדר וחוקים משלו. הוא לא דומה לעולם היבשה אבל יש בו עקבות של העולם שאנחנו מכירים על היבשה. שם הכל התחיל והראשוניות הזו של מיקרואורגניזמים מרמזים על העוצמה של הטבע ועל יכולת ההתחדשות שלו. מצד שני הוא גם מאוד שברירי.

אנחנו מלמדים את הבן שלנו על סוגי הדגים והיונקים במים ומבטיחים לו שכשיהיה גדול ניקח אותו לצלול איתנו. אבל ככל הנראה, עד שיגדל לא יהיו הרבה אתרים בעולם שבהם ניתן יהיה לראות ריף. הריף קיים באזורים טרופים והוא זקוק לתנאים מאוד מסוימים בשביל לשרוד. עלייה בטמפרטורת המים גורמת לחמצון של האלמוגים ובכך הורגת את כל המערכת האקולוגית שתלויה בהם.

הים הוא רק דוגמה. בכל העולם נכחדים בכל יום כ 150 מינים שונים וככל שנפגע מגוון המינים הקיים בכל מערכת אקולוגית, כך קצב ההכחדה שלה הולך וגדל כי המארג העדין הזה המושתת על תלות של מין אחד באחר ונבנה במשך מיליוני שנים נפרע.

מה העניין אבל, כדור הארץ אדיש לקצב ההכחדה של המינים בו. מה שנתפש בעינינו כהרס הוא חסר משמעות עבור הכדור הכחול שעליו אנחנו חיים. גם אם יכחדו כל המינים, כולל בני האדם ויעברו עוד כמה מיליוני שנים של יציאה מעידן קרח אחד וכניסה לעידן קרח אחר, עדיין כדור הארץ ימשיך להתקיים. הקיום של כדור הארץ הוא מה שאנחנו תופשים בתור הקיום של עצמנו אבל האמת היא שהכדור אינו תלוי בהישרדות המין האנושי. עד שלא נבין שהכחדה של ציפורים וקופים היא ההכחדה של עצמינו, לא נצליח לייצר שינוי אמיתי.

תמונה של דב הקוטב: pexels-dick-hoskins