איך לדבר על משבר האקלים כך שילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שילדים ידברו

כתבו: הדס גרופר ורות מייסון

כולנו מכירים את הרגע שבו הילד שלנו שואל שאלה שגורמת לנו להתחיל לגמגם במבוכה או בהפתעה. הלהיטים המוכרים הם כמובן "איך תינוקות נכנסים לתוך הבטן של אמא", דרך "למה אי אפשר להתקשר לסבא אם הוא מת" ועד "אבל למה לכם מותר להגיד את המילה הזאת ולי אסור?". כיום הורים מתחילים להתקל בשאלה חדשה שקשה לענות גם עליה: "האם העולם הולך להגמר?".

גם אם זהו אינו הניסוח הקבוע, יותר ויותר ילדים שואלים את הוריהם שאלות הקשורות למשבר האקלים. בעקבות המודעות הרבה לנושא, הן בטלוויזיה והן בשיעורי הטבע בבית הספר, הורים רבים מוצאים את עצמם לכודים בין הרצון להסביר את המציאות לבין החשש להפחיד אותם או לשקר להם. כדי לענות על - איך, ולא פחות חשוב - מתי, לדבר עם הילדים על משבר האקלים, פנינו לשלוש נשות מקצוע שהן אמהות בעצמן: ד"ר יפעת כהן, פסיכיאטרית ילדים ופסיכותרפיסטית, חגית גפן, מנכ"לית הרשת הירוקה וד"ר יעל ברק גטניו, המנהלת הפדגוגית של הרשת הירוקה, שנתנו לנו כמה נקודות למחשבה ופעולה.

דבר ראשון, אל תתנו לנושא הזה להפתיע אתכם

משבר האקלים הוא נושא גדול ולעתים מפחיד, היכול לגרום לתחושות של יאוש, פחד ושיתוק. חשוב שנכין את עצמנו לפני כן: מה אנחנו יודעים על הבעיה ומה אנחנו יודעים על הפתרונות שמוצעים וכבר נמצאים בעבודה? אילו רגשות הנושא מעלה בנו ואיך אנחנו מתמודדים איתם? ההכנה תספק לנו את המידע ואת הפניות הרגשית לשוחח על כך, כדי שנוכל להיות פתוחים, סקרנים ולקבל את המחשבות, הרגשות והשאלות של ילדינו. המשימה המרכזית שלנו כהורים היא לחזק את תחושת הבטחון ואת האמונה של ילדינו בעצמם ובעולם ולהעביר להם ערכים. זה לא יקרה אם נפחיד אותם, וגם לא אם נגיד שהכל יהיה בסדר. עלינו לחשוב מראש על מה שאנחנו אומרים. תקשורת יעילה היא תקשורת מתוכננת.

מה אומרים ומתי?

כמו כל דבר עם ילדים, לצערנו אין נוסחת קסם שיכולה לחלק את המידע לנושאים נוחים לפי גילים. עם זאת יש כמה כללי אצבע שיכולים לעזור: בגילים הצעירים שלפני גיל ההתבגרות אפשר להתחיל בחשיפת הילדים לחוויות חיוביות עם הטבע וטיפוח הסקרנות והקשר אליו. זה יכול להיות דרך טיולים בטבע, שתילת אדניות, שיחות על מחזור עונות השנה. בעצם, כל דבר שמדגיש את הקשר שלנו לטבע והיותנו חלק ממנו. שלוש נשות המקצוע מסכימות כי לפני כיתה ד' לא ננדב מידע לגבי משבר האקלים, הוא עלול להיות מבלבל ומפחיד ולכן יהיה עבור הילדים לא שימושי. כאשר הם ירצו לדעת, הם ישאלו. בכיתה ד' ילדים לומדים על פוטוסינתזה ופליטת פחמן דו חמצני כך שאפשר להתייחס אל הנושא כאל "שינויי אקלים" ולא כאל משבר. 

בכלל, המידע הזה עלול לעורר רגשות לא פשוטים ואנחנו כהורים צריכים להיות שם ולתמוך. אנחנו רוצים לומר להם את האמת - אבל לא את כל האמת. עלינו להתמקד במה שהם מבקשים לדעת. ילדים, בשום גיל, לא רוצים הרצאות טרחניות. עד גיל ההתבגרות אין להם תפיסה טובה של מושגים מופשטים, ואקלים הוא מושג כזה. בסוף החטיבה והתיכון מתבגרים מתחילים ללמוד על מערכות אקולוגיות ולהבין מה המשמעות של פגיעה במערכת כזאת, כך שאפשר להתחיל לדבר על המשבר ולהיות ערים לתגובות הרגשיות שעלולות לצוף. עלינו לחשוב היטב מהו המסר שאנחנו רוצים להעביר להם, להתמקד בו ולהדגיש כי יש אנשים בכל העולם שעובדים על פתרונות, וגם אנחנו יכולים וצריכים לעשות את חלקנו. ההבנה של משבר האקלים היא תהליך ארוך של למידה, הפנמה והתמודדות רגשית, ולא משהו שאפשר להקיף בשיחה אחת.

מה הילד בעצם מבקש?

כהורים, אתם מכירים את הילד שלכם ויודעים להקשיב מבין השורות. למה הוא רוצה לדבר על הנושא? האם הוא מחפש מידע? האם שמע ידיעה מפחידה והוא צריך הרגעה? האם העניין שלו בנושא צמח בגלל משהו שהוא שמע אותנו אומרים או עושים? הכי חשוב היא הפתיחות שלנו - להבין מה הם חושבים, לשאול שאלות, לקבל כל מחשבה שעולה סביב הנושא הזה, להכיר ברגשותיו ולתת להם תוקף, בין אם מדובר בפחד, חששות או אפילו כעס כלפינו. עלינו להיזהר לא לאבד את היכולת לנהל שיח בגלל הערכים שלנו, או למנוע דיון על דברים שעלולים להיות קשים עבורנו. בסוף השיחה רצוי לבדוק עם הילד איך הוא מרגיש עכשיו. 

דוגמה אישית

ילדים לא לומדים על העולם מדברים שאנחנו אומרים להם, הם לומדים מצפייה באופן שאנחנו כהורים מתנהגים. אפשר להרצות על חשיבותם של נימוס ושפה נאותה עד שיצא לנו עשן מהאוזניים, אבל אם הילד שלנו רואה אותנו נוהגים בכביש ומפזרים קללות עסיסיות לכל עבר, אל לנו להתפלא שהוא יבחר לנסות גם. נושא משבר האקלים אינו שונה: כאשר הילד שלנו צופה בנו פועלים ישירות בנושא, הוא מקבל חיזוק לעובדה שהוא יכול להיות חלק מהפתרון. זאת יכולה להיות פעולה כמו נטיעת עץ, הפסקת שימוש בפלסטיק חד פעמי, הצטרפות לפעילות של ניקיון חופים כמשפחה או הצטרפות להורים למען האקלים. 

אנחנו לא לבד 

אחת התחושות הכי נפוצות במפגשים הראשונים עם נושא משבר האקלים, אצל ילדים ומבוגרים כאחד, הוא עומס רגשי גדול. ההבנה שהנושא כל כך גדול ומקיף כל כך הרבה תחומים ואנשים, מעלה תחושה שלעולם לא נצליח להתמודד איתו. המסר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדינו כאמור הוא שאנחנו לא לבד. אנשים בכל העולם עוסקים בקידום המודעות לנושא ובפתרונות אליו.

אם ישאלו, ספרו לילדים שלכם על גרטה תונברג ועל השביתה למען האקלים שסחפה את העולם. אם הם בגיל ההתבגרות, ספרו להם על תנועת הנוער המקומית שהוקמה בעקבותיה שנקראת "Strike For Future" שאפשר להצטרף אליה ולפגוש עוד נערים ונערות שחושבים ופועלים את הנושא. ספרו לילדים על ואנגרי מאטאיי, ילדה מכפר נידח באפריקה שהגיעה לפעול כסגנית שר איכות הסביבה בקנייה וסייעה בתוכנית לשתילת 30 מיליון עצים. ילדים שהשתתפו בפעילויות קהילתיות כניקוי חופים או גינות קהילתיות אומרים לא פעם שהחוויה הזו נותנת להם תחושת שייכות. הם מרגישים את האנרגיה החיובית ואת האווירה המרגשת. זו יכולה להיות חוויה מחזקת.

מוזמנות.ים להקשיב לשיחה בלינק למטה.

להצטרפות להורים למען האקלים:

https://www.parents4climate.org.il/join